גננת? כך תתמודדי עם ילדים בעלי קשיי הסתגלות

שינויים ומעברים מלווים אותנו לאורך כל חיינו, כחלק בלתי נפרד מהם. 
איך נתמודד עם אותם ילדים בעלי קשיי הסתגלות לשינויים ומעברים? מהו תפקידה של הגננת בתהליך ההסתגלות? באלו כלים ניתן להיעזר?
פויירשטיין טוען כי המעבר יכול להיות בו-זמנית מושך, מסקרן, מפתה, אך הוא עלול גם להפוך לאירוע טראומטי, מאיים, מפחיד, המלווה
בחוסר וודאות מהלא מוכר.
לכל אלו דרושים כושר הסתגלות, יכולת להתמודד עם שינוי, ואף כושר הישרדות ולגננת תפקיד מרכזי בליווי הילד בתהליך.

דרכי התמודדות הילד עם המעבר

היכולת של הילד להתמודד עם השינויים והמעברים השונים בחיים ולהסתגל למצבים חדשים הינה אחד הסממנים, המעידים על מידת כוחות הנפש העומדים לרשותו.
יכולתו לעמוד בצורה מיטיבה במשימות ההסתגלות העומדות בפניו מסתמכת על גורמים רבים, אורגנים ואחרים, ביניהם:
טמפרמנט הילד, היסטוריה  רפואית, אינטליגנציה רגשית, יכולות קוגניטיביות ועוד.
הביטוי של קשיי הסתגלות יכול להופיע במגוון תגובות אפשריות ומשתנה מילד לילד.
ישנם ילדים שיגיבו בהסתגרות, בכי והימנעות.
אחרים עלולים להגיב בהתפרצויות זעם, תזזיתיות יתר ואי שקט.
חשוב לנסות לזהות מה הדרך בה הילד מבטא את המצוקה שהוא חווה ולהתייחס אליה בהתאם ברגישות ולא בשיפוטיות.
ישנם ילדים שלא יראו קשיי הסתגלות בימים הראשונים ויראו מתפקדים, ורק לאחר פרק זמן מסוים יפגינו קושי.

 התפקיד המשמעותי של הגננת בתהליך ההסתגלות של הילד:
לגננת תפקיד משמעותי בליווי תהליך ההסתגלות של הילד למסגרת בה הוא משולב. 
היא מהווה דמות משמעותית בסביבתו היומיומית של הילד: מלווה, מדריכה ומשמשת עוגן בהסתגלות למעבר.
תפקידה לספק לילד חום ואמון, להיענות לצרכיו הפיזיים והרגשיים ולסייע לו בתהליך רכישת המיומנויות הרלוונטיות. 
תהליך זה חיוני משום שבאמצעותו יוכל הילד לתת אמון בסביבה ובשינויים שהיא מייצרת ובכך לפתח הסתגלות טובה יותר אליה.
תהליך שבו הילד יפתח סגנון התמודדות יעיל יותר עם שינויים ויסלול את דרכו להיות בוגר מתפקד.
 

כלים מעשיים להתמודדות

הקפדה על מעברים רכים והדרגתיים בין פעילות לפעילות: הכנה מוקדמת, תזכורות חוזרות ונשנות בטון נעים, מגע יד ממקד.
חיזוקים חיובים על מעברים מוצלחים כגון חזרה מוצלחת משעת חצר, מעבר מהיר מפעילות אחת לשניה וכו'.
עידוד הילד להגיע לעצמאות ולעשות דברים בכוחות עצמו, לאפשר חוויות של הצלחה.
מתן תפקיד מוגדר לילד (עוזר הגננת בתחום כלשהו שהוא בר ביצוע עבורו) מקנה תחושת ערך ומשמעות.
יש חשיבות לעזור לו בהתמודדות עם מקרי כישלון וחוסר הצלחה "אני רואה שבאמת ניסית, אני מאמין בך" ולהימנע מביקורת והשוואה לאחרים.
הבנייה של סדר יום קבוע ומובנה עם גבולות ברורים.
יצירת סביבת הכרות מיטיבה עם המסגרת החדשה באמצעות דגש על משחקי הכרות, גיבוש חברתי-סיוע לילדים להתגבש ולהכיר דרך יצירת קבוצות עבודה לצורך פעילויות או משימות מסוימות בתוך הגן.
התנהלות כזו מפחיתה חרדה ובכך מאפשרת הסתגלות טובה יותר ותחושת שייכות.
קשר אישי מלווה ותומך בתהליך ההסתגלות בין הגננת לבין הילד המתקשה במעברים והסתגלות הינו הכרחי. 
שיחות קבוצתיות בנושא מעברים (בהתאם לגיל הילד כמובן) שבהן מתן לגיטימציה לקושי מחד ושיקוף הרגשות שעולים, ומאידך הבעת אמון בחוזקות של הילד וביכולותיו להתגבר על הקושי.
לעמדות שלנו יש השפעה רבה על הילדים והן עוברות לילדים גם בתקשורת הלא מילולית.
חשוב לזכור:
חשוב לאפשר לילד להסתגל למסגרת החדשה עבורו, להיות ערים לכוחות שלו ורגישים לקשיים.
עם זאת, חשוב לזהות את אותם ילדים הזקוקים לסיוע וטיפול מקצועי ולהפנותם לגורמים הרלוונטיים.