לקות שפתית

לקות שפתית - קשיים אופיינים

לקות שפה הינה הפרעת ספציפית, הגורמת לפגיעה ביכולת של הילד להבין את הנשמע ולהביע את עצמו באמצעות המילים.
הלקות כוללת קשיים אפשריים באחד או ביותר מהתחומים הבאים:
בגיל הגן:
-איחור בהתפתחות השפה (הופעה מאוחרת של מלים ראשונות), ולעיתים אף התפתחות שאינה מאפיינת את שלבי ההתפתחות הנורמלית.
-קושי בהסמלה, יכול להתבטא גם בקושי בפיתוח ג'סטות (הבעת שפה בדרך לא מילולית).
-מילים מצומצם.
-קשיים תחביריים: שימוש במשפטים פשוטים וקצרים.
-קושי במודעות פונולוגית (פירוק המילה לצלילים, חריזה, צליל פותח וסוגר).
-שיבושי היגוי: קושי בהפקת צלילים נכונים של מילים, יכול לנבוע מקושי באבחנה שמיעתית, קושי מוטורי, קושי בתכנון רצף הצלילים במילה (דיספרקסיה).
-קשיים בשליפה (שליפה המילה המתאימה מתוך הלקסיקון. יכול להתבטא בהופעת מילות "פקק", החלפה בין מלים עם משמעות קרובה או עם צלילים דומים).
-קשיים מורפולוגיים (הבנת מבנה המלים, הטייה של הפועל, הפיכה מיחיד לרבים).
-קושי בהבנת שפה, למשל: קושי בהבנת שאלות, הבנת מושגים ומלים.
-קושי בעיבוד שמיעתי: קושי בהבנת הוראות מורכבות, קושי בזיכרון שמיעתי.
בגיל בי"ס:
-אוצר מלים לא מגוון וקשיי שליפה.
-קושי להבין לארגן מסר מילולי ומכאן קושי ולהעביר מסרים לסביבה ולשתף ברעיונות.
-קושי בהפשטה מילולית (למשל: בניית הגדרות, השוואה בין פריטים, הנמקה, יכולת בניית סיפור).
-קושי בהבנת מושגי זמן ומרחב, מילות יחד, מלים נרדפות.
-קשיים מורפולוגיים: הבנת קשרי שורש בין מלים, מערכת הבניינים והמשקלים, הטיות שונות.
-קשיים בקריאה: יש מתאם גבוה בין לקות שפתית לקשיים בקריאה (דיסלקציה).
-קושי בעיבוד שמיעתי (הבנת הנשמע, הבנת הוראות, זיכרון שמיעתי)
קשיים תחביריים: רכישת מבנים תחביריים , משפטי זיקה)

מקור הליקוי

לקות שפתית מקורה בקשת רחבה של גורמים:
-גורמים גנטיים (לקות תורשתית העוברת בתוך המשפחה).
-קשיים במהלך ההריון והלידה.
-פגיעה נוירולוגית במרכזי השפה במוח.
-חסך סביבתי.
-בעיית שמיעה: זמנית (הולכתית – כמו קיום נוזלים ו/או דלקות אוזניים) או קבועה (עצבית תחושתית).

אבחון לקות שפתית

לקות שפתית יכולה להתגלות כבר בשלבים הקדם מילוליים (איחור במלמול, בהופעת ג'סטות), באיחור בהופעת מלים ראשונות, צירופים ומילים, או בשלבים השונים של שילובו של הילד במערכת הלימודית מגיל הגן ואילך.
כאשר יש חשד לקושי/ לקות שפתית, בעקבות חריגה מההתפתחות הרגילה, מומלץ להגיע לקלינאית תקשורת לאבחון.

מטרת התהליך האבחוני:
-מיפוי הקשיים השונים של הילד: קביעת רמתו השפתית של הילד (הבנה שמיעתית + הבעה מילולית), רמת מובנות הדיבור, איכות ההיגוי ושטף הדיבור ותפקודי אורל – מוטור.
-בדיקת הפער בין רמתו השפתית של הילד לבין המצופה מילדים בני גילו.
-איתור תחומי חוזק בתפקודו השפתי של הילד.
-בניית תוכנית טיפולית, המותאמת לקשייו של הילד, תוך הישענות על מוקדי החוזק שלו, והתאמת הסביבה אליו.

בגילאי בי"ס יש לפנות לאבחון דידקטי / פסיכודידקטי במטרה לקבל תמונה תפקודית כוללת של הילד ותפקודיו, ולבחון את השפעת הקושי השפתי על תפקודים לימודיים נוספים (כגון קריאה).
ילדים עם לקות שפתית נמצאים בסיכון גבוה, בשל המרכיב השפתי הבולט, ברכישת הקריאה ובשימוש בה.

תוצאות המבדק מסייעות לבנות לילד תוכנית טיפול אופטימלית.
**** חשוב ביותר!! לוודא מצב שמיעתי אובייקטיבי לפני תחילת תהליך אבחון יכולות שפה ודיבור****
****אוכלוסיית יעד נוספת הינה ילדים הגדלים בבתים רב לשוניים. ישנה משמעות למשך החשיפה לשפות השונות, , האם האיחור קיים גם בשפת האם או רק בשפה הנוספת ומאפייני השפה הלקויים****.

טיפול בלקות שפתית

הטיפול בלקות שפתית מתבצע במסגרת טיפול קלינאית תקשורת ובטיפול בהוראה מתקנת.
המטרות הטיפוליות מתייחסות הן לשיפור ההבנה השמיעתית והן לפיתוח ההבעה המילולית. תשומת לב רבה ניתנת לשיפור יכולת ההבנה של הילד, בעיקר באמצעות מילוי הוראות בדרגת קושי.
תוכנית הטיפול מתחילה ברמה השפתית בה מתפקד הילד.
קיימת התייחסות לתחומי השפה השונים, כלומר, שיפור ההבנה של משמעויות מילים וצירופי מילים, ההבנה של מבנים תחביריים ומורפולוגיים וההבנה של תפקודים פרגמטיים של השפה.
מטרת הטיפול היא לאפשר לילד התבטאות חופשית ומדויקת ככל האפשר בהתחשב במגבלותיו, תוך שימוש במילות תוכן (שמות עצם, פעלים, תארים) ובמילות תפקוד (מילות יחס וקישור). זאת לצד חיזוק תחושת המסוגלות שלו וחוויה של הצלחה.

חשוב לדעת

לאבחון מוקדם של לקות שפתית חשיבות מכרעת בכל הקשור לסיכויי ההתמודדות!!!
חשוב להיעזר באבחון דידקטי לצורך קבלת אבחנה ברורה מהו המקור לקושי הנצפה בקריאה על מנת לתת מענה טיפולי מיטבי.

שאלות נפוצות בנושא לקות שפתית

טווח הנורמה של התפתחות תקינה של השפה רחב ביותר. איחור בהתפתחות השפה יכול לנבוע מגורמים שונים כגון: חסך בחשיפה לשפה (חסך סביבתי), קצב התפתחות איטי, קשיים רגשיים או קשביים. כשמדובר באיחור בלבד, ההתפתחות איטית אך תקינה, וקרוב לוודאי שעם מתן חשיפה לסביבה מותאמת ותיווך הילד יוכל לצמצם א הפערים לחלוטין. כשמדובר בלקות, ההתפתחות אינה תואמת את שלבי ההתפתחות התקינה, ועל אף מתן טיפולים אינטנסיביים סביר שהפער לא יצטמצם לגמרי, ויישארו תופעות שפתיות חריגות שישפיעו על התפקודים האקדמיים השונים של הילד.