לקות בקריאה – זיהוי, אבחון וטיפול

סימנים העשויים להעלות חשד ללקות בקריאה: 

• קשיים התפתחותיים בשפה בגיל הרך, לצד תפקוד תקין בתפקודים אחרים.
• קושי בהמשגה בגיל הרך (מושגי יסוד של צבעים, צורות, שמות ספרות). 
• קושי בלמידת שמות האותיות בגיל הגן.
• קשיי שליפה בשפה: קושי בשימוש במילה ספציפית, למרות הכרות קודמת עם המילה.
• על פי ה- DSM-5 (המדריך לאבחנות פסיכיאטריות של ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי, שאבחנותיו מקובלות גם בארץ), הפרעת למידה ספציפית (Specific learning disorder) מאובחנת כאשר מתקיימים התנאים הבאים: 
  • קיים קושי בלמידה ובשימוש בכישורי למידה לפחות 6 חודשים, על אף מתן התערבויות וטיפולים. 
  • התפקוד הלימודי מונמך באופן מהותי, וגורם להפרעה בתפקוד הלימודי ו/או בפעילויות יום יומיות. 
  • הקשיים בלימודים החלו במשך שנות בית הספר, אך יכולים לבוא לידי ביטוי מלא גם בשלב מאוחר יותר, בו הדרישה לשימוש במיומנויות המושפעות מהפרעת הלמידה, עולה על יכולותיו של הפרט. 
  • קשיי הלמידה אינם מוסברים על ידי לקות אינטלקטואלית [פיגור], לקות באברי החישה, או משתנים מתערבים אחרים (פיזיולוגיים, סביבתיים, חינוכיים, נפשיים וכו'). 

הקושי בשליפה יכול לבוא לידי ביטוי במס' אופנים: 

• שימוש במלים הדומות בצליל. 
• שימוש במלים הקרובות מבחינה סמנטית (תוכן דומה): לדוגמא: במקום לומר "מגבת" – לומר: "מייבשת". 
• שימוש במלים כלליות – לדוגמא: זה, ההוא. 
• הסבר במשפט מה היא המילה במקום שימוש בה – לדוגמא: במקום לומר "עץ "– "הדבר הזה שיש בחצר עם ענפים". 
• קשיים בזיכרון שמיעתי מילולי – זכירת רצפים, שמות, מספרי טלפון וכד'. 

קשיים בתהליכי רכישת הקריאה והכתיבה בכיתות היסוד: 

• קצב רכישת הקריאה איטי. 
• קושי בהפנמת צלילי העיצורים והתנועות. 
• היתקעות לאורך זמן בשלב הקריאה המצרפת (קריאת כל הברה בנפרד ללא יכולת מיזוג של הצליליים לכדי מילה ). 
• פער בהישגים בקצב ובדיוק הקריאה בהשוואה למצופה מבני גילו – קריאה איטית ומשובשת. 
• קשיים באיות נכון בתהליכי הכתיבה – שגיאות כתיב מעבר למצופה לגיל הילד. הכתיבה הינה תהליך משלים לקריאה. 
  לקות קריאה תבוא לידי ביטוי לעתים בשגיאות כתיב מרובות. 
• קשיים אפשריים במיומנויות הבנת הנקרא. כשמיומנות הקריאה אינה אוטומטית ודורשת מהתלמיד משאבים רבים, יש קושי בהפניית משאבים להבנת הכתוב והפקת משמעות. 
• לרוב התלמיד נזקק לתמיכה ותיווך בתהליך רכישת הקריאה, מתקשה להשתחרר משימוש בתומכי זיכרון (רמזים לזכירת העיצורים והתנועות). 
  יש מקרים בהם למרות זיהוי הקשיים בקריאה ומתן תמיכה אינטנסיבית ותיווך לילד, לא נצפה שיפור ברכישת הקריאה בשיטת הלימוד הספציפית. 
• הימנעות מקריאה – ילדים המסרבים לקרוא בקול רם בכיתה, הורים מדווחים על המנעות מקריאה בשעות הפנאי.

* השכיחות בין הבנים לבנות באוכלוסיה כמעט שווה.
אך אצל בנות ההפרעות הנלוות פחות מוחצנות והן מופנות פחות לאבחון.

קימת שכיחות של קומורבידיות (תחלואה נלווית) ללקות בקריאה: 

• הפרעות שפה ודיבור – מופיעות בשכיחות גבוהה עם לקות בקריאה.
  כגון: קושי במודעות פונולוגית, קושי בשיום וקושי בבניית משפט. 
  מכאן שאיחור ניכר וליקויים בהתפתחות השפה יכולים לנבא לעיתים על לקות קריאה. 
• הפרעת קשב – ללקות קריאה ולהפרעת קשב יש גורמי סיכון משותפים. 

קיימים מספר מקורות אפשריים ללקות: מקור גנטי פגיעה נוירולוגית מקור קוגניטיבי ולשוני.

כדי להבחין בין קשיים בקריאה לבין לקות קריאה ספציפית יש צורך באבחון מיומנויות למידה – אבחון דידקטי\ אבחון פסיכודידקטי. 
במסגרת אבחון כזה נבדקים, בתנאי מעבדה, תיפקודי הקריאה והכתיבה, וכן המנגנונים הקוגנטיביים התומכים בתהליכי אלה. 
רק בתהליך של אבחון דידקטי/ פסיכודידדקטי ניתן לזהות את הגורמים העומדים בבסיס הקשיים הנראים בכתה. 
כאשר נעשית אבחנה מדויקת לגורמים לקשיים בתהליכי הקריאה והכתיבה, ניתן להתאים את תוכנית העבודה המיטבית 
לקשייו של הנבדק.