דיסגרפיה

המקור ללקויות למידה הוא פגיעה במנגנונים נוירולוגיים, האחראים על תיפקודים שונים. מקורן של חלק מלקויות הלמידה נעוץ בגורמים גנטיים ובחלקן בשל פגיעה נוירולוגית במנגנונים העומדים בבסיס הלמידה.
הגורמים העומדים בבסיס הדיסגרפיה יכולים לנבוע מקשיים גרפו מוטוריים – חולשה בשרירי הידיים, האצבעות וחולשה בחגורת כתפיים. כמו כן, נדרש תיאום עין יד יעיל, לצורך יעילות בפעולת הכתיבה.
קשיים שפתיים ו/או דיסלקציה יכולים גם הם לבוא לידי ביטוי בשגיאות כתיב רבות או במבע לא תקין.

דיסגרפיה מופיעה בדרך כלל בילדות, במהלך השנים הראשונות של בית הספר היסודי, אם כי בדרך כלל יש לה בסיס מוקדם יותר.

דיסגרפיה יכולה לבוא לידי ביטוי במספר אופנים:
כתיבה:
* כתב יד בלתי קריא
* גודל אותיות לא תקין
* כתיבה בכיווניות הפוכה
* איטיות בכתיבה
* קושי בארגון הכתב
* העדר שמירה על מוסכמות הכתב (עיצוב אותיות, שמירה על רווחים ועל גבולות השורה וכדומה)
כתיב:
*קושי באיות
*שגיאות כתיב מרובות
הבעה בכתב:
* קושי בביטוי רעיונות/ ידע.
* ניסוח שגוי של משפטים ורמת תוכן נמוכה בתוצר הכתוב
* צמצום בכתיבה – כתיבת תשובות קצרות או הימנעות מכתיבה. 

הטיפול בדיסגרפיה מתבצע במסגרת טיפול בהוראה מתקנת ובמסגרת טיפול בריפוי בעיסוק.
מטרת התהליך הטיפולי לבנות עבור הילד תוכנית, המותאמת לכוחותיו ולקשייו. כחלק מהתהליך מקנים לילד אסטרטגיות והרגלי למידה, ההופכות את הלמידה ליעילה ועצמאית. התהליך מלווה בחיזוק המודעות העצמית וההיכרות של הילד עם יכולותיו ודרכי הלמידה שלו, חיזוק הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות שלו.

דיסגרפיה יכולה להתגלות בשלבים שונים של שילובו של הילד במערכת הלימודית.
מסימנים בגיל הגן, דרך שלבים מאוחרים יותר, עם עליית המורכבות של הדרישות הלימודיות והעלייה ברמת הקושי.
אבחון דיסגרפיה נעשה במסגרת אבחון דידקטי או אבחון פסיכודידקטי.
מטרת האבחון לבחון קיומה של לקות הלמידה בכתיבה ולבנות תוכנית טיפולית.